פסק-דין בתיק בר"ע 1716/05

ערעור על  החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט אליהו בכר) מיום 8.3.05 בת"א 38695/03 שבה נקבע כי סעיף 7א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " החוק") אינו חל בנסיבות העניין.

רקע

1.         התאונה נושא התביעה אירעה ביום 8.7.01 כשהמשיב 1 (להלן " נדב"), נהג ברכבו של מעבידו, המשיב 3 (להלן " סגל"). נדב נפגע ממכונית שבה נהג המערער 1 (להלן " קליין"). לאחר התאונה התברר כי נדב נהג במכונית ללא כיסוי ביטוחי, שפג יותר מחודש ימים קודם לכן.

 בהעדר פוליסת ביטוח תקפה, הגיש נדב תביעה נגד משיבה 2 (להלן " קרנית"), על-פי העילות שבסעיף 7א לחוק.

  החלטתו של בית משפט קמא

2.        בית משפט קמא בחן את הוראות סעיף 7א לחוק ביחס לנהיגה ללא ביטוח תקף. הסעיף קובע כי:

על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב).

בית משפט קמא בחן את שלושת הרכיבים המצטברים של הסעיף: (1) הנהג נהג בהיתר מאת בעל המכונית; (2) הנהג לא ידע על כך שאין פוליסת ביטוח בת תוקף או שהפוליסה אינה מכסה את השימוש ברכב; (3) בנסיבות המקרה לא סביר היה שהנהג ידע כי אמנם אין ביטוח.

בית משפט קמא קבע כי אין מחלוקת לגבי שני הרכיבים הראשונים של סעיף 7א הנ"ל, אולם הוא קבע כי הרכיב השלישי לא הוכח.

לעניין זה נקבע כי ככלל יכול נהג הנוהג במכונית של מעבידו להניח כי מעבידו הסדיר את עניין הביטוח של המכונית. אף על פי כן נקבע כי בנסיבות העניין שלפנינו, ובמיוחד בשל כך שנדב היה הנהג ה"צמוד" באופן כמעט בלעדי לרכב, מן הראוי היה שנדב יידע, כי אין למכונית ביטוח תקף ("הידיעה הנורמטיבית").

בית משפט קמא התבסס על אירוע שקדם לתאונה. נדב הביא את המכונית לתיקון במוסך. בעל המוסך מסר לו כי ביטוח הרכב אינו בתוקף. לטענתו של נדב, לאחר שיחת טלפון שהתקיימה בין בעל המוסך לבין מעסיקו סגל (לה הוא עצמו לא היה עד), מסר לו בעל המוסך כי "הכל בסדר". טענה זו הוכחשה על-ידי סגל. בית המשפט קיבל את גרסת נדב באשר לעצם קרות האירוע, אך דחה את הגירסה באשר לשיחה ה"מרגיעה", שממנה היה נדב יכול להסיק לכאורה כי נושא הביטוח סודר. 

בית המשפט קבע כי: " לו קודם לאירוע המוסך היה נמסר הרכב לשימושו של התובע [נדב] , יכול הייתי להסתפק  באמון לכאורה שנתן התובע במעבידו, אך משאמון זה מתערער, כאמור, מחויב  העובד בבחינת  אותה פוליסה האם  קיימת היא, אם לאו."

טענות המערערים

3.         המערערים, קליין וסהר, משיגים על החלטתו של בית משפט קמא. לטענתם, במערכת יחסי עובד-מעביד, על העובד אין חובה פוזיטיבית לבדוק קיומו של ביטוח. הנחת העובד כי יש ביטוח תקף היא הנחה סבירה. זאת במיוחד מפני שהרכב היה חדש, בן פחות משנה, והדעת נותנת כי פוליסת ביטוח תהיה לשנה שלמה, ולא לחודשיים כפי שנעשה בפועל.

המערערים הפנו להלכות אשר תומכות לגישתם בטענתם: רע"א 2853/96 קרנית נ' פרחי, פ"ד נג(1) 680 (1999); ת"א (מחוזי י-ם) 1021/95 אגמי נ' קרנית (לא פורסם, 14.1.2003) והערעור עליו: ע"א 1777/03 קרנית נ' אגמי (טרם פורסם, 4.7.2005), שם נקבע כי קיימת חזקה הניתנת לסתירה בדבר סבירות הימנעות עובד מלבדוק קיום ביטוח ברכב מעביד.

 המערערים חלקו על כך שבית משפט קמא קיבל את "אירוע המוסך" כעניין שבעובדה, אך סרב לקבל את גרסת נדב באשר לתגובת סגל, בשיחתו עם בעל המוסך. לטענתם, לא ניתן לבסס את ההחלטה על קבלה חלקית של האירוע האמור. לשיטתם הם לא יכלו להעיד את בעל המוסך באשר לאירוע המוסך. מי שיכול היה להזמינו כעד מטעמו היה דווקא מר סגל, שהיה עימו בקשר.

4.         נדב הצטרף לערעור וטוען כי נהג כ"נהג סביר", ולא נהג ב"עצימת עיניים". לשיטתו, עדותו הייתה סדורה ומהימנה, והיה על בית משפט קמא לקבלה במלואה. לטענתו פרשנות בית משפט קמא תביא לפרשנות מצמצמת של החוק, המנוגדת לעיקרון הסוציאלי להבטיח פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, כאשר לא הונפקה פוליסה, והנהג נהג בתום לב ומבלי לחרוג מסטנדרט הסבירות.